תהילים 147
שבח על חסדי ה׳ ורחמיו
תהילים קמ״ז: שיר תהילה המהלל את ה׳ על חסדו, גבורתו, ורחמיו, ומדגיש את השגחתו על ירושלים ועל עמו ישראל.
1הַלְלוּ יָהּ ׀ כִּי־טֹוב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה׃
2בֹּונֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס׃
3הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבֹותָם׃
4מֹונֶה מִסְפָּר לַכֹּוכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמֹות יִקְרָא׃
5גָּדֹול אֲדֹונֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתֹו אֵין מִסְפָּר׃
6מְעֹודֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ׃
7עֱנוּ לַיהוָה בְּתֹודָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנֹּור׃
8הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם ׀ בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר׃
9נֹותֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ׃
10לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשֹׁוקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה׃
11רֹוצֶה יְהוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדֹּו׃
12שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת־יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיֹּון׃
13כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ׃
14הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלֹום חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ׃
15הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתֹו אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרֹו׃
16הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפֹור כָּאֵפֶר יְפַזֵּר׃
17מַשְׁלִיךְ קַרְחֹו כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתֹו מִי יַעֲמֹד׃
18יִשְׁלַח דְּבָרֹו וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחֹו יִזְּלוּ־מָיִם׃
19מַגִּיד [דְּבָרֹו כ] (דְּבָרָיו ק) לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל׃
20לֹא עָשָׂה כֵן ׀ לְכָל־גֹּוי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ׃