סיפורו של ציון
ציון היה דמות מקראית שנזכרת בתנ"ך העברי. הוא היה בן יעקב ולאה, ואחיו של יהודה, יששכר, זבולון ודינה. הוא היה מייסד שבט שמעון, אחד משנים-עשר שבטי ישראל. ציון נחשב בעיקר על תפקידו בסיפור עקידת יצחק. כפי שנכתב בתנ"ך, ציון היה האחד שהציע לאברהם לזבח את בנו יצחק כתוך דמות אמונתו. אברהם הסכים, וציון היה האחראי לאחוז ביצחק כשאברהם התכונן לזבוחו. אך, האל עצמו התערב וסיפק איל לזבח במקום יצחק. ציון נזכר גם בתפקידו בסיפור יציאת מצרים. הוא היה אחד משנים-עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לרגל את ארץ כנען. הוא וכלב היו שני המרגלים היחידים שחזרו בדבר חיובי על הארץ, והם היו גם שניהם המותרים להיכנס לארץ ההבטחה. ציון נזכר כאיש אמונה ואומץ בפני סכנה. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי להציל את יצחק, והוא היה אחד מהמאמינים המעטים שהאמינו שישראל יכולה לכבוש את ארץ ההבטחה. ציון משמש דוגמא לאמונה ואומץ לכל המאמינים.
משמעות השם
צִיּוֹן (Zion) - meaning "a hill in Jerusalem," symbolizing the city itself or the entire land of Israel, a place of sanctity and a symbol of Jewish national aspirations.
מקור השם
שִׂיאוֹן
Role
תפקיד: .
אזכור ראשון
Genesis 15:1
אזכורים בתנ״ך
549 אזכורים
בכתיב עברי
ציון