סיפורו של ישראל

ישראל, הידוע גם כיעקב, היה דמות מקראית שהיה בן יצחק ורבקה, ונכדו של אברהם. הוא היה אב לשנים עשר שבטי ישראל, והוא מכונה לעיתים קרובות בזכור לאירוע המאבק שלו עם מלאך. ישראל נולד בארץ כנען, והיה הבן השני של יצחק ורבקה. אחיו הגדול היה עשו, ואחיו התאום היה יעקב. כאשר יצחק היה זקן ובסף חייו, בירך את ישראל ונתן לו את ברכת בכור. הדבר הזעזע את עשו, והוא תכן להרוג את ישראל. אז רבקה שלחה את ישראל אל ביתו של אחיה, לבן. בזמן שהיה בבית לבן, ישראל עבד שבע שנים כדי להתחתן עם רחל, בת לבן. אך לבן המתיקו ונתן לו במקום את לאה. ישראל עבד אז עוד שבע שנים כדי להתחתן עם רחל. לבסוף עזב את בית לבן עם נשיו וילדיו. בדרך הביתה, ישראל עמד למאבק עם מלאך. המלאך בירך אותו ושינה את שמו לישראל, שמשמעו "המתאבק עם אל". ישראל מכונה בעיקר למאבקו עם המלאך, וכאב אב לשנים עשר שבטי ישראל. הוא גם נזכר על חכמתו ויושרתו, שהוא יכל להוציא לבן בטעות ולקבל את בנותיו כנשים.
משמעות השם
ישראל
מקור השם
עברית
Role
נשיא
אזכור ראשון
Genesis 32:28
אזכורים בתנ״ך
2319 אזכורים
בכתיב עברי
ישראל